כישורי חיים - זה מה שיקבע את התוצאה הסופית 

 
מהורים יש המון ציפיות. מצידם עצמם כהורים,מצד החברה ומצד הילדים שלהם. מצפים מהם לעמוד בציפיות.מצופה מהורה לספק צרכים בסיסים לביתו ולילדיו (אוכל,ביטחון....), מצופה ממנו להיות דומיננטי ולהפגין דוגמא אישית, מצופה ממנו ללמד ו/או לדאוג לידע לילדיו(כרגע לא חשוב איזה ידע) ובעיקר-"להביא קבלות". לגדל ילדים "טובים" עם נימוסים,יכולות,ידע,כישורי חיים...שיובילו ויהפכו להורים ולאנשים "מנהיגים ומעצבים" חברה ודור עתיד.   כולם שואלים אותי , מה כול הורה צריך? למה "הנגיעה של אמא" והידע שיש בפנים , יכול לשנות חיים -  כדי לענות על השאלה הזו - אולי נתבונן במציאות של כול הורה. אז, מה הורה צריך?   הורה צריך כוח.הוא צריך להיות "חזק".פיזי , לוגי ,ומנטאלי. הורה צריך ידע. כמה שיותר נרחב וביותר נושאים-ה"רווח" כולו שלו.יהיה לו הרבה יותר קל להתמודד עם החיים וילדיו בפרט. ולא פחות חשוב , הורה צריך תגמול. תוצאה ודאית / ויזואלית .ילדים "ווינרים" שמצליחים,עצמאים....וכמובן, מסבים להורה נחת וכבוד.   כדי שיוכל לממש את המציאות והצרכים שלו, הורה צריך חיבור טוב עם כול אדם (שיכול לעזור ולהוסיף לו), ובפרט עם ילדיו הורה צריך לדעת "איך לדבר עם "העולם וילדיו. תקשורת בינאישית אפקטיבית. (הספר ייתן יתרון משמעותי ביכולת לתקשר עם הילדים במינימום התנגדות ומקסימום אפקטיביות).   תקשורת בינאישית אפקטיבית היא אחת מהיכולות שמוגדרות ככישורי חיים, והיא לא נלמדת בבית הספר.  היא לא נלמדת בכלל (לפחות לפי מה שאני יודע)-רק מניסיון אישי של ההורה או "כישרון טבעי". ישנם המון יכולות שמוגדרות ככישורי חיים , שקריטיות לחיים של ילדנו , והם לא נלמדות בשום מקום- ניהול זמן, קבלת החלטה, אינטיליגנציה פיננסית.... כול אלו הם כישורי חיים שיקבעו ויעצבו את חייהם של ילדנו במציאות היום יומית , וזה תפקידנו ואחריותנו ללמד אותם-זה מצופה מאיתנו כהורים, לא "הציונים" בבית הספר (ואני בכלל לא מזלזל בחשיבות ובידע שנרכש שם). היכולות הבסיסיות של ניהול עצמי הם שיקבעו את ההצלחה של ילדנו. אתם בטח "מכירים ושמעתם" על המון אנשים שהיו מצטיינים בלימודים ובבית הספר אך לא "הצליחו" בחיים - משפחה מפורקת, נפילות כלכליות...."עליו אי אפשר להאמין"..... לצערי,אי אפשר ליצור תוצאה אפקטיבית (הצלחה,אושר...) בלי ה"כלים" המתאימים.   אני מאמין שזה לא מתפקידו של שום הורה "להניע את גלגל החיים" של הילד. זה באחריותו של הילד עצמו. אני כן מאמין, שתפקידו של ההורה  הוא לדאוג, שלילד יהיו מספיק "כלים ויכולות" , להתמודד עם מהמורות החיים (ויהיו כאלו הרבה). כמה שיותר יכולות לילד ,הוא יצליח "לעבור בלי קפיצות וטלטלות קיצוניות" על כול המהמורות שהחיים יציגו לו.